• "קריאת כיוון - פרק 4: "חביב אדם שנברא בצלם

  • 2024/12/05
  • 再生時間： 31 分
  • ポッドキャスト

"קריאת כיוון - פרק 4: "חביב אדם שנברא בצלם

無料で聴く

ポッドキャストの詳細を見る

  • サマリー

  • הרב בני לאו עם ד"ר גילי זיון והרב יעקב נגן עוסקים בפרק הרביעי של ההסכת "קריאת כיוון" באירועי 7 באוקטובר, שהעמידו אותנו במבחן גם באשר ליחסנו למיעוט הלא יהודי שבתוכנו. מחבלי חמאס פעלו מתוך אמונה דתית והשתייכות לאומית מובהקת, מה שיצר מתח גם בתוך ישראל פנימה, והעיר תחושות של איום ופחד מפני האחר הלא יהודי. לנוכח זאת, נבקש להדגיש מושכלות יסוד. מעצם הגדרתה הכפולה של מדינת ישראל כמדינה "יהודית ודמוקרטית" מתחייב יחס מכבד ושוויוני לאזרחי המדינה שאינם יהודים, הן מצד היותה יהודית הן מצד היותה דמוקרטית. קביעה זו מתבססת על האמונה והמוסר, על ההלכה ועל יסודותיה החוקתיים של מדינת ישראל. הבסיס האמוני והמוסרי: האמונה כי כל בני האדם הם ברואיו של הא־ל מחייבת אותנו מבחינה מוסרית להגנה על חייו של כל אדם שאינו מסכן את חיינו. לפיכך נפעל למען חיים הוגנים וראויים בעבור כל אחד ואחת בלי קשר לדתם. ידוע מאמרו של ר' עקיבא: "חביב אדם שנברא בצלם [ ...] שנאמר: כי בצלם א־לוהים עשה את האדם" (מסכת אבות ג, יד). וכבר הורה הרב קוק: "אי אפשר כלל לבוא לידי רום הרוח [...] ללא אהבה פנימית מעמקי לב ונפש להיטיב לעמים כולם, לשפר את קנייניהם ולאשר את חייהם" (מוסר אביך צד). הבסיס ההלכתי: התורה תובעת מאיתנו הגינות כלפי מי שאינם בני עמנו הגרים במחיצתנו: "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אֱ־לֹהֵיכֶם" (ויקרא, יט, לג-לג). ה"גר" שבתורה, המכונה "גר תושב" בפי חז"ל, מקביל במציאות חיינו לאזרח החי עימנו שאינו יהודי, ועליו כתב הרמב"ן: "שנצטווינו להחיות גר תושב להציל לו מרעתו [...] ואם היה חולה נתעסק ברפואתו", ומובן ש"אסור להונותו ולכבוש את שכרו" (מסכת גרים פרק ג). על "גרי תושב" של ימינו כתב הרב קוק: "העיקר כדעת המאירי, שכל העמים שהם גדורים בנימוסים הגונים בין אדם לחברו הם כבר נחשבים לגרים תושבים בכל חיובי האדם". הרב הרצוג פסק שיחס שוויוני לגוי במדינה היהודית מתחייב מכל אלו, והיפוכו, מהווה חילול השם. המקורות המחשבתיים וההלכתיים בנושא היחס ללא יהודים מציעים מנעד רחב של עמדות. חלק ממשימת הדור של הוגים ופוסקי ההלכה הוא להציע בפני הריבונות היהודית המתחדשת את הפנים המאירות והמכילות של המחשבה וההלכה. הבסיס החוקתי: במגילת העצמאות נכתב: "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין". המגילה מפרטת באשר לאזרחים הערבים: "אנו קוראים [...] לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על השלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה". הרב עמיטל אף קבע שיש תוקף הלכתי להכרזת העצמאות ובהפרתה יש משום חילול השם. חובת השוויון כלפי כלל אזרחי המדינה הוכרה בישראל באופן נרחב מאז הקמתה. "מדינה יהודית" פירושה שמדינת ישראל היא המדינה שבה היהודים מממשים את זכותם להגדרה עצמית כיהודים, גם במרחב הציבורי. השוויון המדובר אמנם אינו חל על זכויות לאומיות, אך היחס לפרט חייב להיות שוויוני. חובה עלינו ליצור בסיס לחיים משותפים שאין בהם יחסי אדנות בין כל אזרחי המדינה. דווקא בימים קשים אלה, נוכחנו בשותפות אזרחיה הלא ...
    続きを読む 一部表示

あらすじ・解説

הרב בני לאו עם ד"ר גילי זיון והרב יעקב נגן עוסקים בפרק הרביעי של ההסכת "קריאת כיוון" באירועי 7 באוקטובר, שהעמידו אותנו במבחן גם באשר ליחסנו למיעוט הלא יהודי שבתוכנו. מחבלי חמאס פעלו מתוך אמונה דתית והשתייכות לאומית מובהקת, מה שיצר מתח גם בתוך ישראל פנימה, והעיר תחושות של איום ופחד מפני האחר הלא יהודי. לנוכח זאת, נבקש להדגיש מושכלות יסוד. מעצם הגדרתה הכפולה של מדינת ישראל כמדינה "יהודית ודמוקרטית" מתחייב יחס מכבד ושוויוני לאזרחי המדינה שאינם יהודים, הן מצד היותה יהודית הן מצד היותה דמוקרטית. קביעה זו מתבססת על האמונה והמוסר, על ההלכה ועל יסודותיה החוקתיים של מדינת ישראל. הבסיס האמוני והמוסרי: האמונה כי כל בני האדם הם ברואיו של הא־ל מחייבת אותנו מבחינה מוסרית להגנה על חייו של כל אדם שאינו מסכן את חיינו. לפיכך נפעל למען חיים הוגנים וראויים בעבור כל אחד ואחת בלי קשר לדתם. ידוע מאמרו של ר' עקיבא: "חביב אדם שנברא בצלם [ ...] שנאמר: כי בצלם א־לוהים עשה את האדם" (מסכת אבות ג, יד). וכבר הורה הרב קוק: "אי אפשר כלל לבוא לידי רום הרוח [...] ללא אהבה פנימית מעמקי לב ונפש להיטיב לעמים כולם, לשפר את קנייניהם ולאשר את חייהם" (מוסר אביך צד). הבסיס ההלכתי: התורה תובעת מאיתנו הגינות כלפי מי שאינם בני עמנו הגרים במחיצתנו: "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אֱ־לֹהֵיכֶם" (ויקרא, יט, לג-לג). ה"גר" שבתורה, המכונה "גר תושב" בפי חז"ל, מקביל במציאות חיינו לאזרח החי עימנו שאינו יהודי, ועליו כתב הרמב"ן: "שנצטווינו להחיות גר תושב להציל לו מרעתו [...] ואם היה חולה נתעסק ברפואתו", ומובן ש"אסור להונותו ולכבוש את שכרו" (מסכת גרים פרק ג). על "גרי תושב" של ימינו כתב הרב קוק: "העיקר כדעת המאירי, שכל העמים שהם גדורים בנימוסים הגונים בין אדם לחברו הם כבר נחשבים לגרים תושבים בכל חיובי האדם". הרב הרצוג פסק שיחס שוויוני לגוי במדינה היהודית מתחייב מכל אלו, והיפוכו, מהווה חילול השם. המקורות המחשבתיים וההלכתיים בנושא היחס ללא יהודים מציעים מנעד רחב של עמדות. חלק ממשימת הדור של הוגים ופוסקי ההלכה הוא להציע בפני הריבונות היהודית המתחדשת את הפנים המאירות והמכילות של המחשבה וההלכה. הבסיס החוקתי: במגילת העצמאות נכתב: "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין". המגילה מפרטת באשר לאזרחים הערבים: "אנו קוראים [...] לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על השלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה". הרב עמיטל אף קבע שיש תוקף הלכתי להכרזת העצמאות ובהפרתה יש משום חילול השם. חובת השוויון כלפי כלל אזרחי המדינה הוכרה בישראל באופן נרחב מאז הקמתה. "מדינה יהודית" פירושה שמדינת ישראל היא המדינה שבה היהודים מממשים את זכותם להגדרה עצמית כיהודים, גם במרחב הציבורי. השוויון המדובר אמנם אינו חל על זכויות לאומיות, אך היחס לפרט חייב להיות שוויוני. חובה עלינו ליצור בסיס לחיים משותפים שאין בהם יחסי אדנות בין כל אזרחי המדינה. דווקא בימים קשים אלה, נוכחנו בשותפות אזרחיה הלא ...
続きを読む 一部表示

"קריאת כיוון - פרק 4: "חביב אדם שנברא בצלםに寄せられたリスナーの声

カスタマーレビュー：以下のタブを選択することで、他のサイトのレビューをご覧になれます。

Audible.co.jp

Amazon.co.jp
レビューはまだありません。