• קריאת כיוון

  • 著者： Makor Rishon
  • ポッドキャスト

קריאת כיוון

著者： Makor Rishon
無料で聴く

  • サマリー

  • משנת הציונות הדתית ברוח הקיבוץ הדתי
    続きを読む 一部表示

あらすじ・解説

משנת הציונות הדתית ברוח הקיבוץ הדתי
続きを読む 一部表示
エピソード
  • קריאת כיוון - פרק 1: התחדשות הרוח

    קריאת כיוון - פרק 1: התחדשות הרוח
    2024/12/05
    הרב בני לאו וד"ר שרה עברון פותחים את סדרת הפרקים של ההסכת "קריאת כיוון". שרה עברון, מזכ"לית הקיבוץ הדתי: על הדרך המובילה אל ביתי שבעוטף עזה, והמקיפה אותו מצפון ומערב (כביש 232), אני נוסעת מדי יום. גם אם ארצה, לא אוכל להתעלם מכל מה שזועק אליי בדרך הזו - מצומת הקשתות, מסיבוב מפלסים, מכביש הגישה לקיבוץ כפר־עזה ומהשלט הענק בפניה לנחל־עוז: "עד התלם האחרון". בשבעה באוקטובר הייתי בממ"ד במשך שעות ארוכות וקשות. בקיבוצי, קיבוץ סעד, נעצרו התוקפים על הגדרות ובשער על ידי כיתת הכוננות, אזרחים וחיילים שנחלצו לעזרתנו, אך שכניי וחבריי מהיישובים הסמוכים איבדו את חייהם ונחטפו באכזריות שאין כמותה, ממש על סף ביתי. נפשנו וליבנו שבורים וכואבים. איבדנו במלחמה בנים, בנות, נכדים ואחים. עם קהילת סעד גליתי לים המלח, ושבתי משם לבית שלא יכול להיות שלם עד שישובו כולם, השכנים האהובים שהם חלק מרקמת חיים משותפת, הצעירים התמימים שבאו לחגיגת הנובה, וכל החטופים כולם. בימים אלה, מעצם היותי חברת קיבוץ סעד ומזכ"לית תנועת הקיבוץ הדתי, אני משתתפת בהתיישבות המחודשת בנגב המערבי. כנס סעד הוא יסוד מרגש וחשוב בשיבה הזאת. בכנס סעד הנפנו את דגל הציונות הדתית, דגל תורה ועבודה, שחלק ממהותו היא הו"ו המחברת. בעיצומה של מלחמה קשה, באנו להפיח רוח. הימים הקשים של שנת תשפ"ד מזכירים את הימים הקשים של תש"ח. עמידתם במלחמה ותקומתם של בארות־יצחק, וגוש עציון אז, נוסכות בנו כוח ותקווה כי אפשר גם היום. הסיפור המקומי של סעד ועלומים – אז והיום - סיפור של עמידה במלחמה, גלות ושיבה, הוא בעל משמעות גדולה והוא משפיע על מעגלים רחבים. שיבת היישובים היא מציאות שמתהווה מול העיניים, אבל היא בעיקר סמל, התוויית דרך. לעיתים לנו, העסוקים בעשייה בבית ובשדה, אין יכולת לראות מה שרואים בנו המתבוננים מבחוץ. אנו יודעים כי בעבור רבים מה שקורה כאן נותן משמעות וכוח וגם תקווה. לכן חשוב כל כך להמשׂיג ולנסח, בעל פה ובכתב, את המחשבות והרעיונות מכנס זה. לכן חשוב היה לרבים כל כך לעשות את המאמץ להגיע לסעד, וכאן לכתוב את התורה המתחדשת. לכתוב ברעיון, בדיבור ובמעש. בוועידה הזו לא היה "דבר התנועה" שנוסח בקפידה, אלא רוחה, שבוטאה בבהירות ובעוז בקולו ודרכו של ידידיה כהן ז"ל, איש סעד ובני עקיבא, מייסד ישיבת הקיבוץ הדתי, שחי ופעל מכאן. ליבה של הוועידה לא היה הנאומים ושורות שורות של מאזינים, ליבה התרחש במעגלים של שיח, ותוכנם מונח לפניכם כעת - מצע רעיוני להמשך הדרך, קריאת כיוון ליוזמות ופעילות. בכנס נועדנו על מנת לייצר יחד את השיר החדש ממקהלת דוברות ודוברים רחבה. באנו לטוות בינינו חוט קשר ותקווה. באנו לעצב ולגבש נתיבים חדשים־ישנים וללבן יחד שורה של נושאים העומדים בליבה של החברה בישראל: התיישבות, דמוקרטיה, התחדשות התורה, מקומן של נשים, חינוך פתוח, משנה כלכלית־חברתית, אחריות חברתית, מעורבות בחברה, יהדות התפוצות. באנו לעבוד! לפניכם התוצר הראשון, צידה להמשך הדרך. רוח הקיבוץ הדתי היא רחבה, זו קהילת קהילות גדולה ומגוונת. וזו השעה להניף את דגלנו המשותף גבוה ולומר: כאן ביתנו, בשדות ארץ ישראל. כאן נכתבת תורת ישראל במעשה ההתיישבות מחדש, ברוח הלחימה, באחווה ובשכנות, ובעיקר בשותפות וענווה. ו"ו החיבור אינה סיסמה ריקה, היא מחברת בין תורה ועבודה, בין התיישבות חקלאות ...
    続きを読む 一部表示
    29 分
  • "קריאת כיוון - פרק 2: עדכון "שלושת הכוחות

    "קריאת כיוון - פרק 2: עדכון "שלושת הכוחות
    2024/12/05
    הרב בני לאו, וד"ר שרה עברון עם יאיר שלג, תהילה פרידמן עוסקים בפרק השני של "קריאת כיוון" על התהליך ארוך והמרתק בו הפכה הציונות הדתית, למרות היותה קבוצת מיעוט, לגורם משמעותי מאוד בחברה הישראלית: בהתיישבות, במערכות הביטחון, בפוליטיקה; בתחומי המשפט, החינוך, הכלכלה ואפילו התקשורת. עם המעמד המבורך הזה, והכוח שהוא מעניק, צריכה להתחדד גם תודעת האחריות. במערכת החינוך הדתית־לאומית רווח כבר עשרות שנים המשולש האידאולוגי: עם ישראל – ארץ ישראל – תורת ישראל. והמהדרין מוסיפים גם את אופן הזיקות בין קצות המשולש: עם ישראל בארץ ישראל, על פי תורת ישראל. המשולש הזה מייצג שלושה ערכים ראויים ביותר, אבל חסר בו קוטב מרכזי: הקוטב האנושי הכללי. שלושת הערכים במשולש עם־ארץ־תורה מתייחסים כולם ל"ישראל", היינו לזהות היהודית הלאומית. אבל בעולמה של הציונות הדתית התקיים תמיד גם הקוטב האוניברסלי: התרבות והמדע, וגם הערכים ההומניסטיים והליברליים. אנחנו מבקשים להחזיר את עטרת הציונות הדתית ליושנה ולהציג משולש ערכי חלופי, משולש חדש־ישן, שהוא שצריך לדעתנו לשמש מצפן רעיוני בעבור הציונות הדתית: משולש שקטביו הם הקוטב הדתי, הקוטב הלאומי – שכולל את כל מרכיבי הלאומיות: העם, הארץ והריבונות - והקוטב האנושי־אוניברסלי. המשולש הזה הוא חדש, לעומת המשולש הרווח כיום בעולמה של הציונות הדתית, כפי שהצגנו קודם, ובו־זמנית הוא גם ישן מאוד, משום שהוצג כבר לפני כ־100 שנה על־ידי הראי"ה קוק זצ"ל: "שלושה כוחות מתאבקים כעת במחננו... שלוש הסיעות היותר רשמיות בחיי האומה אצלנו: האחת האורתודוקסית... השנייה היא הלאומיות החדשה... השלישית היא הליברלית, שהייתה נושאת את דגל ההשכלה בעבר לא רחוק ועדיין ידה תקיפה בחוגים רחבים... הדבר מובן שבמצב בריא יש צורך בשלושת הכוחות האלה גם יחד, ותמיד צריכים אנו לשאוף לבוא לידי המצב הבריא הזה, אשר שלושת הכוחות הללו יחד יהיו שולטים בנו בכל מילואם וטובם, במצב הרמוני מתוקן שאין בו לא חסר ולא יתר" (אורות התחיה, פרק י"ח). הכוח האורתודוקסי מבטא את העולם הדתי כפי שהוא – על שמרנותו הרעיונית וההלכתית, שגם שימרה את הזהות היהודית לאורך אלפי שנים. אלא שאליו אנחנו מתבקשים לצרף עוד שני צירי זהות, שעליהם הצביע הרב קוק: "הלאומיות החדשה", כלומר לאו דווקא זו שאפיינה את עם ישראל בימי מלכות דוד או מלכות בית חשמונאי ההיסטוריות, אלא הלאומיות המודרנית, המתבטאת במדינה ריבונית; והכוח השלישי הוא התפיסה הליברלית, או במונחי ימינו - כבוד האדם וחירותו. הרב קוק לא דיבר על הציונות הדתית, אלא על העם היהודי המודרני כולו. ואכן, שלושת הכוחות שאנחנו מדברים עליהם ביחס לציונות הדתית, חופפים לשלושת הקטבים המאפיינים את כלל העם היהודי המודרני. באופן הזה, ורק אם תפעל באופן הזה, תהיה הציונות הדתית מיקרוקוסמוס של העם היהודי המודרני כולו, וממילא תהיה גם ראויה לתפוס עמדת הנהגה מרכזית בתוכו. לראיית הזהות הציונית־דתית כמשולש כוחות שצריך לפעול באופן הרמוני, "שאין בו לא חסר ולא יתר", יש משמעות מהפכנית. המשמעות העמוקה היא שהקוטב הדתי אינו קובע לבדו את זהותה של הציונות הדתית. זהותה נקבעת מתוך טריאלוג השואף להרמוניה בין שלושה כוחות: הדתיות הקיימת (במובניה הרעיוניים וההלכתיים גם יחד), לצד הערכים הלאומיים והערכים ...
    続きを読む 一部表示
    31 分
  • קריאת כיוון - פרק 3: על התורה ועל הדמוקרטיה - חינוך יהודי שמחובר למדינה

    קריאת כיוון - פרק 3: על התורה ועל הדמוקרטיה - חינוך יהודי שמחובר למדינה
    2024/12/05
    הרב בני לאו עם הרבנית ד"ר יפה גיסר ושלום ווייל עוסקים בפרק השלישי של "קריאת כיוון" בהתבוננות בדמוקרטיה הנהוגה ברוב מדינות המערב - כזו שמציגה ערכים ליברליים המבוססים על "חירות" ו"שוויון". אבות הליברליזם למדו מהתורה והמסורת היהודית את מושג החירות הלאומית והפרטית, בעקבות הסיפור המכונן של יציאת מצרים וערך היציאה מעבדות לחירות. את מושג השוויון הם למדו מתוך התבוננות מוסרית פורצת דרך על כלל החברה האנושית, התבוננות היונקת מתוך התורה, שבה הפרט כפוף למערכת חוקים של הגבלות ומצוות, אך כל פרט "נברא בצלם אלוקים". בשל כך התורה דורשת מאיתנו להגן על החלש והשקוף בחברה, כמו הגר היתום והאלמנה. מבין שיטות השלטון הקיימות היום, השיטה הדמוקרטית מצליחה באופן הסביר ביותר לגלם בתוכה (בהיעדר נבואה או מקדש) את מרב האיזונים והבלמים. הדמוקרטיה היא צורת שלטון מדינית המאפשרת לרוב להביא לידי ביטוי את מאפייני תרבותו, רצונו וחירותו הלאומית, תוך התחשבות בחירות הפרט ובזכויותיו, ומתוך שוויון בין כלל האזרחים במדינה. אנו מאמינים שהערכים הליברליים הם חלק מהותי ויהודי בזהותנו, כיהודים הנאמנים למקורותינו. מדינת ישראל היא יהודית, וממילא היא מבקשת להיות גם דמוקרטית. בעת הקמת המדינה עסקו מנהיגינו הלאומיים והתורניים רבות בעיצוב דמותה הלאומית של המדינה היהודית החדשה והמתהווה. הרב יצחק הרצוג, ממייסדי הרבנות הראשית, והנשיא הראשון חיים ויצמן, ראו הכרח בחיבור שבין היהדות לשיטת השלטון, מפני שהם ראו כיצד הדמוקרטיה והליברליזם הן הדרך הראויה להתגלמות ערכי התורה במדינת ישראל. כך ראו זאת רבים מגדולי ישראל וממנהיגיה בשנות הקמת מדינתנו והתהוותה, כפי שעולה מתוך מגילת העצמאות שנכתבה "על יסודות החירות הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל". אומנם, ככל הנושאים המרכזיים שבתורה ביהדות ובפילוסופיה המדינית, תחומי הקודש והלאום והתחום האנושי הם מורכבים ורגישים ולעיתים גם מתנגשים. ראוי שהאיזון יתברר מתוך אחריות עמוקה לעתיד המדינה, על ידי לימוד עומק של הצדדים והסוגיות, והולכה אחראית על ידי הנהגה קשובה ועמוקה. אנו סבורים שהחינוך הוא האופן הנכון ביותר לעסוק ביחסי הגומלין ובאיזונים הראויים לתחומים אלו בתוך הציבור הדתי. העולם היהודי היה הראשון שחרט על דגלו באומץ את ערך עמל הלימוד, חשיבות החינוך וההשכלה, וממילא העם היהודי כונה "עם הספר". אנשי החינוך הם השלוחים והשותפים של הבית והקהילה האמונים על החינוך הערכי, על השפה והכלים, וגם על המורכבות העדינה והדרך שבה פוסעים בין האידיאל הרצוי לבין מציאות החיים. אנשי החינוך יובילו כדרך חיים יהודית וכדוגמה חיה ומכוננת באמצעות כלים דמוקרטיים שיח קשוב, שיש בו כנות ויושר, תווך לקבלת עמדות שונות, עמידה נכוחה מול סתירות, וסבלנות לתהליכים ארוכים ומשמעותיים. בשנות הקמת מדינתנו ראה הציבור הדתי את תפקידו כגורם אידיאולוגי וחברתי המלכד ומניע לכתיבת חוקה ואתוס יהודי־לאומי, לחיזוק ערכי הלאום ולחיבור שבטי ישראל. ברוח ערכי הציונות הדתית, נבקש לשוב ולהזמין את אחינו בני החברה הישראלית להעמיק אל יסודות היהדות - וממילא הדמוקרטיה, לכבד את הכרעת הרוב ולשאוף להכרעות מהותיות ברוב משמעותי, לשמור ולגונן על זכויות המיעוט והשוויון של כלל האזרחים, לכבד את מוסדות השלטון ...
    続きを読む 一部表示
    30 分

קריאת כיווןに寄せられたリスナーの声

カスタマーレビュー：以下のタブを選択することで、他のサイトのレビューをご覧になれます。

Audible.co.jp

Amazon.co.jp
レビューはまだありません。