ענת וקסמן על ההצגה החדשה בתיאטרון הקאמרי בה היא משחקת "מי בעד" ועל הנושא הכל כך חשוב שההצגה מביאה בהתמודדות של החברה אל מול מתמודדי נפש ועל החיבור הפרטי אליה בנקודת הזמן הזו, ועל השנתיים וחצי האחרונות בחייה בה היא עצמה התמודדה עם דיכאון עמוק.

על הבת שלה ששמעה את הקול הכבוי שלה, הפסיכיאטר שלא באמת ראה אותה והקפיץ לה את המינון בכדורים ועל מה שהרגישה כשהגיעה לאשפוז יום במחלקה ב"איכילוב" וראתה את שאר המטופלים.

על הפער שהרגישה בין מי שהייתה כשחקנית לפני המחלה לבין מי שהיא היום כאדם והטלטלה שעברה מהמקום המצחיק והשמח שהייתה בו בחייה לפני שהדיכאון הגיע, הקושי בלהיזכר בענת המצחיקה שהייתה אז ועל הנכות שנוצרה במקום הזה.

על החזרה לבמה, והקושי בהצגות אחרי מה שעברה בזכירת הטקסטים והלחשנית שהייתה באוזן שלה בהצגות הראשונות.

על הבית שבו גדלה כבת להורים מרקעים שונים, אבא נכה צהל עם הנכות ביד, הקושי שלה בקבלה שלו הבושה שהרגישה מול הסביבה עם זה.

ואמא שהייתה יתומת צה"ל ושחלתה לימים בסרטן בגיל 53 ונפטרה ועל צירוף המקרים המצמרר שהיא עצמה התגלתה עם גידול שפיר בדיוק בגיל הזה שבו אמא חלתה.

על החיבור הגדול לאחים שלה ועל תפקיד הילדה המשמחת שקיבלה מהסביבה כבר בגיל צעיר.

על החיבור למשחק ועל בית הקולנוע שהיה שייך לאביה ולחבריו ליחידה הצבאית ועל הקסם ה"סינמה פרדיסו" שהרגישה אותו כבר אז.

על החיבור הלא יאמן בין המתרחש בחייה לתפקידים שגילמה , ועל הבולט שבהם כאשר גילמה את דמותה של ענת גוב שכתבה את ימיה האחרונים במחזה "סוף טוב" לגידול השפיר שהתגלה בראשה בשנים לאחר מכן.

וגם מה הקשר בינה לבין הרבי זלמן שניאור מייסד תנועת חב"ד.

רביב כנר משתף על שש השנים שחלפו מאז שהגיע לאודישן לכוכב הבא 7. נזכר איך הכל התחיל בהחלטה שקיבל כשדיבר עם בת הדודה שלו שעבדה כמלהקת בעונה, ההורים שהציעו לו לחכות עוד שנה כדי להשתפר והתובנה שלו שעכשיו זה הזמן שלו.

על הקורונה שהגיעה קצת אחרי שסיים את העונה בחצי הגמר, ועל הפעם ההיא ששמע את "רסיסים" ברדיו בזמן שהוא משמש כקב"ט ועושה סריקה ביטחונית ועל ההחלטה שלו לעזוב את העבודות שבהן עבד וללכת על קריירת המוזיקה בכל הכוח.

חוזר לימים שלפני השבת השחורה ולציון חמישים שנה למלחמת יום הכיפורים בשבוע שלפני ועל הנקודה שבה זה תפס אותו.

על החיבור שלו למלחמות ישראל ועל כמה שזה בין היתר עיצב לו את המוטיביציה לשירות קרבי.

על רצף השעות שמצא את עצמו בשבעה באוקטובר מוקפץ צפונה כשהדרום בוער ועקוב מדם, על הסרטון שצפה בו שגרם לו להבין שמדובר באירוע קשה ועל החבר הטוב ששירת בעזה שהקפיץ אותו להופיע בפני החיילים בחאן יונס להופעה מלאת משמעות ובלתי נשכחת.

מסביר למה מה שעבר ב"צוק איתן" וארבעת החברים שאיבד הכינו אותו היטב ל"חרבות ברזל", על ההחלטה לדבר על התופעות הנפשיות ולמה בחר לדבר את הפוסט טראומה בהיותו איש מוכר ולמה זה כל כך חשוב.

וגם על השמועה שהופצה שהוא עוזב את הארץ לטובת לוס אנג'לס כשהוא בכלל בעזה משמח חיילים, ולמה הפעם הוא כן נעלב ונפגע.

פרק המאה של "מתוך השבר" עם אורחת שהיא סמל ומופת לצמיחה מתוך השברים: צופית גרנט רנד.

חוגגת את שנת ה60 לחייה ומדברת על הטיול הגדול שהיא כל כך רוצה לצאת אליו בשנים האחרונות ואיך בכל פעם משהו משתבש, ועדיין היא מאמינה שהכל מדוייק.

מספרת על שאלת הרלוונטיות שהגיל הזה מביא איתו בדיאלוג לחייה.

חוזרת שנתיים אחורה, ומספרת על ענייני הלב וטרשת העורקים שממנה סבלה ועל צירוף המקרים המצמרר ובוקר השבת שבו הכל התחיל ועל הקשר של כל זה לאמא שלה.

על השיחות שניהלה עם אלוהים בנושא וגם חוזרת לטיול הבלתי נשכח ששולי לקח אותה לעבר מירון וקברו של רבי שמעון בר יוחאי ועל הפלאות שהתרחשו בדרך.

על השינוי הבריאותי שלקחה על עצמה מאז ומשתפת בתובנות החשובות שהרוויחה.

חוזרת לבית בו גדלה, למערכת היחסים הלא פשוטה שזכורה לה מהוריה, לקשר המיוחד שהיה לה עם אביה ונגדע בצל הגירושים שלהם כשהיא רק בת חמש וחצי.

על המעבר לגור בבית של סבתא וסבא ומה הבינה שם ברגע שהגיעה לשם על מסירות נפש.

על השכן בן ה30 שהטריד ופגע מינית כשהייתה רק בת 9 ועל המדריך בפנימיה שפגע מינית במשך עשרה חודשים מיד אחרי ומסבירה איך הרצף הקשוח הזה לא שבר לה את האמון שהיה לה מאז ומתמיד באנשים.

מה הייתה הבקשה שלה היחידה מאברם גרנט כשהתגרשו, על החיבור הקוסמי עם שולי רנד ואיך השבת מאז שהכירו הפכה קדושה וחשובה עבורה.

ועל החגים ששניהם מעבירים יחד איתה כשאברם מגיע לבקר בארץ זה לצד זה.

ולמה היום בנקודת הזמן היא מרגישה שמה שיש לה ברמה המשפחתית זה בדיוק מה שהילדה בת החמש ביקשה לעצמה כבר אז.

ועל החלומות שלה, מתפקיד תיאטרון בשרני כמו ״ליידי מקבת״ דרך חלום הרפואה שלא נגדע מעולם ועד החלום להפוך בקרוב מאוד לסבתא צופית.